עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון שכתבתי כאן.
האמת שקראתי ולמדתי כל כך הרבה בחודשים האחרונים, ובכל פעם שחשבתי לכתוב פוסט פשוט לא התחשק לי. אני חושב שזה בגלל שמרבית הפוסטים שלי היו טיפה ארוכים, ולכן בחודשים הקרובים אני אשתדל להגביר את תדירות הפוסטים, על חשבון האורך שלהם.
בכל אופן, את הפוסט הזה אני מתכנן לכתוב עוד מאוקטובר 2015, לאחר שחזרתי מירח דבש בארגנטינה עם אשתי. זו הפעם השנייה שלי בארגנטינה, זו מדינה עם מגוון מדהים, ובכלל, קולוניות בדרום אמריקה מרתקות אותי: השילוב של ארכיטקטורה אירופאית עם אוכלוסיה, הממ.. לא אירופאית, מגניב אותי כל פעם מחדש (כלומר, בפעם השנייה). הסקרנות הזו רק התגברה מאז שקראתי את המאמר של אסמוגלו על חשיבות המוסדות להתפתחות כלכלית, הרי הקולוניות לשעבר האלה הן דוגמה חיה למאמר שלו. בכל אופן, אני טיפה סוטה מנושא הפוסט ולכן רצוי שאתקדם.
אני לא יכול להגיד שלקחתי יותר מדי דברים מהחיים המקצועיים שלי אל החיים האישיים, אבל לדעתי זה צפוי להשתנות. יש הרבה קווים משיקים בין ניהול כספים של חברה לניהול כספים של משפחה, בטח ככל שהמשפחה גדלה. לאחרונה עולות לי הרבה מחשבות על הנושא הזה לאחרונה ואני מקווה לכתוב עליהן בעתיד.
לפני שנסענו, ניסינו אני ואשתי לתכנן כמה יעלה הטיול כמעין משחק מחשבתי יותר מאשר תקציב אמיתי. אני, כנראה בהשראת הזכרונות שלי מהטיול ב-2005, חשבתי שהטיול יעלה 20,000 ש"ח כולל טיסות. אשתי נטתה יותר לכיוון 30,000 ש"ח. אני לא אחזיק אתכם יותר מדי זמן במתח: הטיול עלה בסביבות 40,000 ש"ח. עם כאלה יכולות חיזוי, מזל שעזבתי את עולם הערכות השווי…
