נשים רגע בצד את ה-AI המצ'עמם הזה בשביל משהו שלא עשיתי מלא זמן: להעתיק רעיונות לפוסטים מהקוראים של הניוזלטר לשתף שאלות נפוצות שאני נתקל בהן בקבוצות ומפגשים, בעיקר סביב ניהול קריירה.
נתחיל עם דיסקליימר: לא, אני לא חושב שאני מוסמך לתת עצות לניהול קריירה לאף אחד. מה שאשתף כאן, רובו יהיה מבוסס על שיחות עם קולגות ומקצתו מהניסיון האישי שלי. כולנו עשינו בחירות טובות ורעות במהלך העשור וחצי האחרונים, כשהרבה פעמים ההחלטה מתבררת כנכונה או לא שנים לאחר מכן. ככה זה במקצוע שלנו (ואולי בכל מקצוע🤷). הכי טוב שאפשר זה לנסות להסיק מסקנות לפעמים הבאות, ובעיקר להכיר בזה שמזל הוא הגורם הכי חשוב להצלחה הכלכלית שלנו, אבל גם זה שיש לנו הכי פחות שליטה עליו :)
התכונה החשובה ביותר שאף אחד לא מדבר עליה: תתרנות
נתחיל מהסוף: אתם רוצים לעשות קדנציה משמעותית (לפחות 4 שנים). כמעט תמיד, זה אומר שיהיה לפחות רגע משבר אחד (בחברה בטוח, כנראה שגם מול המנכל/בורד), והולכים להיות 10 החלטות/אירועים שיבאסו אתכם מאוד. כשמישהו בא אלי ברגע כזה, 95% מהזמן אני אגיד לו לסתום את האף, להוריד את הראש ולתת לזה כמה שבועות.
יש לכך מספר סיבות: הראשונה, בואו, זה לא שאסף רפפורט רודף אחריכם ומתקשר מחסוי כדי שתצטרפו אליו (איכס טלוויזיה! בחיים לא!! רגע, אתה אומר שזו בעצם קבוצת מדיה…?🤔). השנייה, דברים מסתדרים בסוף. זו רכבת הרים, דברים קורים, ובלא מעט מקרים אתם לא תהיו חשופים לכל האינפורמציה ומערכת השיקולים שהיו בתהליך. כן כן, מה ששמעתם. גם אתם. שלישית, וזה חשוב אז תפסיקו שנייה להאזין ברקע לחדש של טיילור סוויפט: נגיד ואתם בצד המגייס, איזה איש כספים אתם רוצים לצדכם? זה ששובר כלים או זה שסותם ת'פה כשצריך כי הוא מבין שיש לכם עוד דברים על הראש מלבד ניהול האגו שלו? כי אתם מבינים, הקלף הזה של לקום וללכת כי __, הוא קלף שאפשר להשתמש בו פעם אחת, גג פעמיים בכל החיים המקצועיים שלכם לפני שזה יתחיל לרדוף אתכם בכל תהליך מיון, אז בחרו בתבונה. ותמיד בחיים, שימו את עצמכם בנעליים של הצד השני – גם המנהל הנוכחי וגם העתידי. כל הקולגות שלי שאני מעריך את הדרך שעשו, עברו רגעי משבר לא פשוטים בכלל מול המנכל והחברה לפחות פעם אחת.
במילים אחרות:
מתי לעזוב?
סיבות טובות:
-
חילוקי דעות מקצועיים מהותיים, למשל דיווחים לא נכונים או מניפולציות שחוצות את הגבול האפור. שקלו להתייעץ עם שותף/ה ביקורת באחת הפירמות אם אתם נתקלים בכזו סיטואציה (אפשר גם בעילום שם, זה לא בעיה לקבל אינטרו קר ולשמור עליו ככה. עשיתי את זה בשביל קולגה לפני זמן מה וזה מאוד עזר לו)
-
אם אתם מרגישים ששנתיים נוספת בתפקיד לא תקדם אתכם מקצועית
-
נוח לכם מדי (רוב הזמן שלכם הוא סביב מיקסום ה-WLB שלכם, בדגש על החלק של L)
-
אם לא צפוי מקרה קיצון חיובי בטווח של שנתיים (מכירה/הנפקה, ובמקביל אסף רפפורט ממש מתעקש להיפגש לקפה)
-
אם ממש ממש ממש בא לכם תחום X
-
כל כך רע לכם במקום שאתם נמצאים, שזה כבר משפיע על החוסן הנפשי שלכם ועל המשפחה
סיבות לא טובות:
-
קנאה בקולגה שהלך לו קלף
-
עמוס לכם מדי (צריך להעמיק בסיבות. כנראה זה בגללכם ואפשר לתקן את זה)
-
FOMO בגלל שטף כתבות בגיקטיים/לינקדין על סטארטאפ סייבר זהויות שגייס 200 מיליון מ-Greenoak
-
חיכוכים עם המנכ"ל / בורד מידי פעם (לסתום את האף, כבר אמרנו…)
-
רצון רק בטייטל יותר גבוה על חשבון צבירת ניסיון נוסף בתפקיד הנוכחי
איך לעזוב?
נטוורקינג תמיד היה ותמיד יהיה הדבר הכי חשוב כדי למצוא משרה חדשה טובה, אבל הקטע בנטוורקינג זה שאנשים טובים מריחים מקילומטר אנשים שהם transactional וימצאו דרך לנפנף אותם די מהר מהחיים שלהם. נטווקינג טוב זה לא 5,000 קשרים בלינקדין, זה 10 קשרים קרובים עם קולגות/קרנות/מגייסות, וזה דבר שנבנה לאורך הרבה זמן (שזה דבר טוב, כי גם ככה באמת תזדקקו לזה רק 10 שנים לתוך החיים המקצועיים שלכם). לכן, כל טיפ נטוורקינג הוא בעיניי טיפ לבניית חברויות, ולכן עלול להישמע טיפה נדוש – אבל היי, להיות נדוש מעולם לא עצר בעדי לפני כן!!!!
אשתף אתכם מה עובד עבורי. קשה לי להתחבר לאנשים שלא מעניינים אותי. עכשיו, זה די קשה למצוא אנשים בנקודת החיתוך של באטל ראפ/רוסטים/ברייקדאנס/חקר המקרא, אבל למזלי יש את הקטע של טק וזה מספיק טוב כרגע. שוב, זה אני. יש כאלה שאין להם בעיה לעשות קפה פעם בשבועיים עם שותפה X בקרן Y כי זה טוב לקריירה שלהם. לי זה לא כיף אז אני לא עושה את זה. אולי אני מפסיד משהו, לא יודע.
האם לחפש דיסקרטי או לא? לדעתי עדיף שלא. זה נושא מאוד שנוי במחלוקת ואני מכיר הרבה שמחפשים דיסקרטית ומודיעים על עזיבה רק לאחר שכבר חתמו במקום אחר. מאחר ומדובר בתעשייה קטנה ו"משחק חוזר", אני חושב שעדיף להודיע על עזיבה ורק אז להתחיל לחפש, ובינתיים למצוא פיתרון שעובד עבור כל הצדדים. וזה בגלל ש…
הכי חשוב לעזוב בטוב.
הכי חשוב לעזוב בטוב.
הכי חשוב לעזוב בטוב.
משתף כאן דיון שעלה בין שני קולגות ששיתפתי איתם את הטיוטה של הפוסט הזה (כל קולגה בצבע אחר).
מצד שני, קיים פה אלמנט סיכון. לא באמת ברור לכם איך המנכ"ל יגיב שתודיעו לו שבחרתם לעזוב (זה לא אתה, זה אני), ואולי חלילה, לא תספיקו למצוא משהו טוב לפני שתסתיים לכם תקופת ה- termination period.
מסכים שיש סיכון אבל בתפקידים בכירים אני חושב שזה סיכון שצריך לקחת כמעט כחלק מהאתיקה המקצועית הנדרשת מהמקצוע. עזיבה היא משמעותית לארגון…
ממשיכים.
זוכרים את התתרנות? תתרנות היא הדרך שלי לומר לכם שאתם (ואני) לא כאלה חשובים. לאף אחד לא אכפת שעזבתם כי אתם לא מסכימים עם החלטה X כי היא כבר התקבלה. אבל אם תגידו שעזבתם בגללה, אתם: א) מצטיירים כילדותיים, לא בדיוק marriage material (אגב, כתבתי marriage לבד בלי שגיאות כתיב); ב) אתם מעבירים ביקורת פומבית על הממליץ הבא שלכם, ובהצלחה עם זה; לכן…
הכי חשוב לעזוב בטוב :)
וזה גם יותר כיף.
מה לחפש במקום הבא?
קצת אינדיווידואלי, אבל אני מאמין שעם קצת רצון טוב ועזרה מקולגות ששיתפתי איתם את המסמך הזה, נצליח לחרטט כאן 500 מילה. לא לפי סדר מסוים, ובהנחה שיש לכם את הפריווילגיה להיות בררניים (לא מובן מאליו בימינו):
-
חברה היא לא משפחה, אלא קבוצת ספורט. נסו לוודא שהקולגות שלכם בחברה (C-level) הם ברמה כזאת שתהיו גאים לשחק לצידם במגרש (גם אם ברור לכולם שתקבלו שביעייה מול גרמניה במשחק ידידות).
-
פאונדרית שיודעת למכור (למשקיעים ומועמדים). בראיונות קצת קשה להעריך את זה, אבל יש סיגנלים אחרים: איכות הקרנות, סך הגיוסים ואיכות ההנהלה הקיימת.
-
חברה עם PMF. בלי משאלות לב, צמיחה ועכשיו! (גם שלום, יום אחד🤞). זה פשוט ממש מקל על החיים וזה אזור שלא הייתי מחפש בו קשיים.
-
תחום שתשמחו להירשם לחמישה ניוזלטרים וורטיקליים.
-
CCF – מונח שהמצאתי הרגע שהוא קיצור לCFO/Company Fit – התאמה למה שהחברה צריכה כרגע. אולי היא צריכה פיבוט (די נפוץ בימינו), אולי בניית מערכות ניהול סיכונים (פינטק), אולי גיוס חוב, וכו' וכו'. חברות ארלי סטייג' די דומות אחת לשנייה, אבל הן subset של כלל החברות שתפגשו בראיונות, וחברות בוגרות יותר מגיעות עם צרכים שונים אחת מהשנייה.
-
מקום שמרגיש בהתחלה גדול עליכם בכמה רמות ובכך להבטיח אתגר מקצועי ולמידה.
-
מה חשוב לכם? יש כאלה שלא סובלים שמנכלים מתערבים להם במדיניות הנסיעות, אחרים רוצים מנכלית שנוסעת לפגוש לקוחות אחת לחודש – לכל אחד מאיתנו יש שריטות שחרוטות עליו מעשור+ של עבודה. יש כאלה שחשוב להם להישאר hand-on בתחומים מסוימים (פעם זה היה אקסל, היום סוכנים למיניהם). עבורי, למשל, מאוד חשוב קשר טוב עם הקולגות ב-C-Suite. זה מזין אותי ונותן לי מוטיבציה בתקופות מאתגרות. וברמה שטחית יותר: משרדים בתל אביב. פחות חשוב לי: הייפ סביב החברה/תעשייה.
עד כמה חשוב לשבת באותו סייט של המנכ"לית?
אחת השאלות הנפוצות. והאמת, שהיא מאוד סיקרנה אותי גם כן, כאחד שתמיד עבד (ועובד) לצד מנכ"לים שישבו בישראל. אז שאלתי בקבוצה:

הסיבות ברורות: קירבה לחדר בו מתקיימים הדיונים ומתקבלות ההחלטות; בניית ושימור כימיה; תקתוק של דברים. הרבה אנשים הגיבו שהם לא שוקלים משרות אם המנכלית והם לא באותו אתר. ואם כבר, אז רק לאחר כמה שנים של עבודה משותפת. כמובן שיש דוגמאות חיוביות רבות שבהן זה לא המצב והכל הסתדר סבבה, אבל אני לגמרי מבין את הסנטימנט של המשיבים והמשיבות.
וזה מביא אותנו לדילמה מעניינת: אם השוק המרכזי הוא ארה"ב והמנכלית יושבת בארץ – האם זה שם תקרת זכוכית על ההצלחה של החברה? לדעתי לא. לא בגלל שזה לא חשוב, אלא בגלל שזה עוד אחד מהגורמים המשפיעים על ההצלחה המסחרית של סטארטאפ (הרבה אחרי מזל וטיימינג, למשל..), כמו קשרים בתעשייה, יכולת לגייס אנשי מפתח חזקים, ועוד.
אישית, קשה לי לדמיין עבודה עם מנכלית שעובדת במדינה אחרת, ובכלל עבודה בריחוק מהמטה. יהיה לי הרבה יותר קשה להתחבר לארגון ולהוויה היומיומית שלו.
עד כמה חשוב שהמנכל יהיה סקנד טיימר?
גם את זה העליתי לסקר בקבוצה, ואני חייב להודות שהתוצאות הפתיעו אותי. כמעט 100% חושבים שזה חשוב, אבל ברמת חשיבות דומה לאינדיקטורים אחרים, כגון איכות הקרנות, רמת הכימיה בראיונות, המומנטום שהחברה מצויה בו, ועוד.
האם זה חשוב בסייבר ספציפית? מאחר ואני ב"מחנה דני לשם", שרואה בסייבר מסלול קריירה (ולכן מכתיב פלייבוק), אין ספק שפאונדר סקנד טיימר מביא לשולחן הרבה ניסיון מאוד רלוונטי, אבל כנראה כזה שאפשר לפצות עליו אם קרנות טופ טיר נמצאות בקאפ טייבל, ולראייה הרבה סטארטאפים מאוד חמים הוקמו על ידי צוותים של חבר'ה טריים מהצבא פחות או יותר.
אישית, אני לעולם אעדיף מנכל סקנד טיימר. לא על חשבון כימיה וקרנות טובות, אבל זה לגמרי ברשימת הפרמטרים החשובים מאוד.
זהו זה להיום. מקווה שהצלחתי שהצלחנו לתת ערך, מאוד קשה לדעת בפוסטים מהסוג הזה.
חגים שמחים!
ערן
