מהדורה 64, והפעם: Wix וניסיוני האישי ככותב, דיוויד סאקס כותב על SaaS, הגירה והכנסה, הסיפור היפה של Calm ועוד

באוקטובר 2007 השקיעה בסמר, בעסקה שהוביל השותף אדם פישר, 2 מיליון דולר (פלוס מיליון דולר בכתב אופציות שמומש מאוחר יותר) במסגרת סיבוב סיד של חברה ישראלית בשם WixPress, לפי שווי של 7 מיליון דולר לפני הכסף – אחזקה של 27% אם מניחים שכתב האופציות ימומש ו-20% במידה ולא. Wix הונפקה 6 שנים לאחר מכן בשווי של 750 מיליון דולר ושווה כיום כמעט פי 20 מכך (14 מיליארד דולר).

הרעיון היה פשוט: כלי ידידותי ליצירת אתרי אינטרנט, המיועד לעסקים קטנים המעוניינים בנוכחות אינטרנטית.

גם הכאב וגם הפיתרון היו מוכרים כבר באותה תקופה. למיליארד אנשים בשנת 2007 הייתה גישה לאינטרנט; אתרי לוחות כמו יד2 ו-Zillow נגסו בחלק מהביזנס של עיתונים וספרי הטלפונים, גוגל ו-Yelp בחלק נוסף; כלים מסוג WYSIWYG, כמו FrontPage של מיקרוסופט (שבאופן סמלי הפסיקה את הפיתוח שלו בספטמבר 2007, חודש לפני הגיוס של Wix), היו מסובכים לתפעול ולא דיברו עם שירות האירוח של האתר – ומוצרי אונליין לבניית אתרים, כמו WordPress, החלו לתפוס הכרה ותאוצה. בסמר מציינים שבאותה תקופה 3.5 מיליון אתרים חדשים הושקו מדי חודש.

מאחר וההשקעה התבצעה בשלב מאוד מוקדם, כמעט ללא מספרים, קשה לקחת מהפוסט סימני נפט שהיוו אינדיקציה לכך שהחברה מסתמנת כמשהו מיוחד (בניגוד למקרה של Twilio); ועדיין, ישנן שתי נקודות שאני רוצה לציין. הראשונה היא רכישה שביצעה Intuit, ענקית מערכות כספים אמריקאית שנוסדה בשנת 1983, של חברת Homestead, יצרנית בונה האתרים השנייה בגודלה באותה תקופה, תמורת 170 מיליון דולר – כחלק ממהלך אסטרטגי להרחיב את הצעת הערך לעסקים קטנים בארה"ב. אני מציין זאת מאחר ו-Wix עצמה הולכת ותופסת חלק משמעותי יותר ויותר ביומיום של מגוון עסקים קטנים – לא מן הנמנע שהיא תלך על הראש של חברות כמו Intuit מלמטה, ודווקא דרך אתר האינטרנט מכל הזוויות (Stripe Capital, מישהו?).

הנקודה השנייה היא מרתקת בעיניי והיא הנושא של Creators Economy, שאפשר לראות ב-Wix כאחד המוצרים שסימנו את תחילת הגל הזה. אפשר, אבל זה לא יהיה נכון לדעתי. אני שם את Wix באותו סל עם Yelp כמוצרים שהם Enablers של נוכחות אינטרנטית, בעוד שכלכלת יוצרים הסתמכה יותר על אתרי מרקטפלייס כמו Etsy בתחילת הדרך, אבל זה הקישור שמצאתי כדי לכתוב על הנושא הזה אז זרמו איתי :/

Creators Economy ו-Gig Economy (שאגע בה כשאגיע למזכר של בסמר על Fiverr) הן כותרות לכלים שמאפשרים לאנשים כמוני וכמוכם לעשות כסף ממשהו שאנחנו נהנים לעשות (כמו לכתוב על טק) או מוכנים לעשות (כמו להביא פיצה). אני לא מומחה בנושא, אבל הסנונית הראשונה שזכורה לי בנושא היא Etsy מברוקלין, ניו יורק, ש"עשתה Unbundling" ל-eBay הרבה לפני שזה נהיה מגניב – בסקטור של אמנים. מה לא היה אפשר לקנות שם; פוסטרים, סיכות, ,מחברות – בערך כל דבר שאפשר לצייר עליו. החברה עדיין חיה ובועטת, עם שווי שוק של 20 מיליארד דולר (לאחר קפיצה של פי 8 בשנתיים האחרונות. אפקט Shopify על סטרואידים), ונראה שכלכלת היוצרים רק הולכת ותופסת תאוצה, עם יותר ויותר פלטפורמות לסקטור אחר של יוצרים, כשהמיקוד שלי הפעם יהיה ביוצרי תוכן.

הצעת הערך של פלטפורמות ליוצרי תוכן מחולקות בצורה גסה לשני סוגים:

  1. Come for the tool, stay for the network כמו במקרה של TikTok
  2. הפצה+גבייה כמו Substack

האם זה מספיק בשביל להיות פלטפורמה מצליחה ליוצרי תוכן? אפילו לא קרוב, כי לא רק שיצירת תוכן זה ביזנס קשוח (הכנס לינק לכתבה גנרית על פיטורים בעיתון גדול), תוסיפו לכך את הקושי המובנה בהתנעה של מרקטפלייס ותקבלו אתגר די מטורף בצד של הפלטפורמה.

ומה לגבי יוצרי התוכן? כמה קשוחה הסביבה העסקית שלהם? המספרים מדברים על כך ש-1% מיוצרי התוכן לוקחים נתח של 90% מההכנסות (לינק). זה לא אמור להפתיע; מה שכן עשוי הוא ניגוד האינטרסים המובנה שבין הפלטפורמה ליוצרי התוכן, כי הפלטפורמה מתרכזת בפיצוח ה-Discovery (יותר קהל => יותר קהל משלם וחיזוק אפקט הרשת), בעוד שזה בדיוק מה שגורם לזליגת קהל בין היוצרים השונים, שמתחרים על נתח ארנק סטטי (!); מי נותר לו בודד בפסגה? יוצרי התוכן המוכשרים ביותר, האחוזון העליון, כמו בכל דבר בחיים.

מה מאפיין את אותם ווינרים, אלים החיים ביננו בני האנוש? עקביות. יוצר ה-YouTube המצוי צריך לייצר בממוצע 151 סרטונים כדי להגיע לאלף עוקבים; 418 סרטונים בשביל 10,000 עוקבים; 1,171 בשביל 100,000 עוקבים עוקבים ו-3,873 סרטונים בשביל מיליון עוקבים ומעלה. למעשה, העקביות הזו היא לא רק מומלצת, אלא גם הכרחית. הרבה יוצרים משתפים שהפלטפורמות השונות נותנות עדיפות גדולה ליוצרים שמשחררים תוכן בתדירות גבוהה (רלוונטי בעיקר ל-YouTube ו-TikTok, אבל הגיוני שכל פלטפורמה גדולה תאמץ דפוסים כאלה ברגע שהיא יכולה להרשות זאת לעצמה).

כעת אשתף קצת מהניסיון שלי כיוצר תוכן קטנצ'יק. אני כותב באינטרנט בערך כעשור. זה התחיל בפוסטי אורח ב-BuySideMetrics ז"ל, המשיך בבלוג של הספר, דרך CFO Desk וכעת בניוזלטר שאתם מחזיקים ביד. תנו לי לומר לכם משהו: זה פאקינג קשה והכדאיות מאוד מוטלת בספק, לפחות לא בהיבט הקר של הדברים. ב-5 השנים האחרונות כתבתי 80 פוסטים בבלוג ו-60 מהדורות של ניוזלטר. מה זה הניב לי? רשת קשרים חביבה של קולגות, חלקם חברי אמת, בטח כזו שקשה ליוצא מחלקה כלכלית לייצר לעצמו בזמן קצר; המשרה במדלן/לוקלייז (הפאונדרים קראו פוסט שכתבתי, הציעו להיפגש לקפה והשאר היסטוריה ועדכון בלינקדין); 1,200 מנויי ניוזלטר, עם אחוז פתיחה עקבי של 38%, וזהו. האם זה היה שווה את זה? בוודאי, אני נהנה מהיצירה ונהנה מהמחשבה שמדי שבוע כמה מאות אנשים קוראים את התוצר הזה.

מה שלמדתי מהניסיון שלי ומהתבוננות ביוצרי תוכן שונים בעשור האחרון זה שכמו ב-B2B, גם בתוכן לקונסיומר הדרך הטובה ביותר לעשות כסף (או וריאציה שלו) היא מה שמסביב: כל היוטיוברים שאני עוקב אחריהם בתחום הכושר והתזונה עושים כסף ממכירת ספרים, תכניות אימון ותוספי תזונה (המתוחכמים מוכרים שירות כלשהו ב-Recurring), ואני מניח שזה דומה עבור מובילי דעה באופנה. בהקשר הזה, הדמות הכי מרשימה שאני יכול לחשוב עליה היא ג'ייסון למקין, שהוזכר פה בעבר כמה פעמים. ג'ייסון מכר את EchoSign ל-Adobe בתמורה ל-400 מיליון דולר בשנת 2011, ומאז, במקביל להיותו משקיע הון סיכון, הוא המייסד של אימפריית התוכן SaaStr (הלינק הוא לעמוד ה-אודות של החברה, קריאה נחמדה לסקרנים). בציוץ מלפני שנה וחצי (עשיתי פאקינג תחקיר למענכם!) ג'ייסון שיתף כמה נתונים שיעזרו לתפוס עד כמה עקביות היא משמעותית בכל מהלך מהסוג הזה: ג'ייסון פרסם תוכן מדי יום בשנים 2012-2013 ושילש זאת בין השנים 2014-2019. גם אם זה כולל בתוכו ציוצים ושאר גלגלי תוכן חצי-אוטומטיים – מדובר במספרים מרשימים מאוד, בטח כשג'ייסון עדיין משמש (למיטב ידיעתי) ככותב התוכן העיקרי. האם הוא עשה מכך כסף? כן, לא מעט. בשנת 2019 SaaStr הייתה צפויה להכניס 17 מיליון דולר, בעיקר משני כנסי הדגל שלה בארה"ב ואירופה – כנראה מצדיק את התואר "הסנדק של ה-SaaS" שניתן לג'ייסון לפני מספר שנים.

מדי פעם שואלים אותי מדוע אני לא מתרגם את הבלוג או הניוזלטר לאנגלית. התשובה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה נעוצה בסיבה שבגללה התחלתי את הבלוג מלכתחילה: לא בא לי, זה יותר מדי מאמץ בשביל תחביב. אגב, שמתי לב שגם איריס שור (המומלצת!) הפסיקה לתרגם את הפוסטים שלה, אז אני בחברה טובה.

אסיים בתחזית. כלכלת היוצרים היא אבולוציה טבעית של לעשות כסף מהצד, ולכן הפלטפורמה תהיה כפופה לתקרת הזכוכית של הענף בו היא פועלת. וידאו זה ענק? יופי, יו-טיוב ו-TikTok יצליחו. תוכן זה קשה? SubStack ו-Medium יסבלו מכך בדיוק כמו ש-Publishers סובלים. המגמה של הורטיקל תהיה חזקה מכל חדשנות שתגיע אליו כי הלקוח הסופי הוא עדיין הומו סאפיינס ואלה לא משנים העדפות בכזו תכיפות. מבחינת השחקנים בפלטפורמה, הרוב הגדול של צד ההיצע יעסקו בזה כתחביב (בדומה למתן שיעורים פרטיים או ניהול PPC לאחר שעות העבודה), אחוז קטן יעסקו בזה כמקצוע פול-טיים במסגרת הפלטפורמה וסקורסזה כנראה לא יפתח ערוץ יו-טיוב בקרוב.

ניר פנחס, חבר וה-CFO של Autotalks, כתב פוסט אורח מעולה בנושא SPAC. כמו כל דבר שניר עושה, גם פה מורגשת המקצועיות וההיכרות האינטימית עם החומר. קריאת חובה.

דיוויד סאקס מהקרן Craft Ventures הוא אחד מהשניים היחידים שאני מנוי לניוזלטר שלהם. עם עבר ב-PayPal ו-Yammer, כיום הוא כותב בעיקר על SaaS B2B. במהדורה הקודמת המלצתי על פוסט שלו בנוגע לבניית צוות מכירות, כעת פוסט שלו על מדד שהוא מכנה בשם Burn Multiple. תודה לדיוויד (אחר! דיוויד אחר) על ההפניה. יש גם פוסט טוב שלו בהקשר של COVID-19.

זוכרים שהייתי חופר כאן על אקונומטריקה? אז לכל מי שחדש פה, קבלו איזה שעמום חסכתי מכם. מסתבר שמהגרים שחורים לארה"ב מרוויחים משמעותית יותר משחורים שנולדו בארה"ב. עכשיו, כנראה שיש גורם אחר, לא ההגירה עצמה, שעומד בבסיס ההבדל הזה, לפחות לא ברובו. אולי יותר מגורם אחד. והגורם הזה הוא כנראה השכלה. שאלה לגיקים: האם הגירה היא משתנה עזר טוב כאן?

באיחור של עשור בערך, Excel משחררת פיצ'ר בשם Lambda: היכולת לכתוב פונקציות באקסל שמורכבות מפונקציות בילט-אין במוצר. מאוד שימושי ולא ברור איך קרה רק עכשיו.

הסיפור היפה של Calm, שהגיחה מאחורי HeadSpace ולקחה את הבכורה בשוק האפליקציות של מדיטציה ומיינדפולנס. ממחיש בצורה טובה כמה DNA הוא חשוב בכל השלבים של חברה. מאוד זלזלתי בנושא הזה בתחילת דרכי והו כמה שטעיתי. מקווה שייצא לי לכתוב קצת על הנושא מתישהו.

נסיים עם הדבר הכי מצחיק שקרה בטוויטר בחודש האחרון. אנדרו ווילקנסון מיודענו צייץ משהו על חלקו הקטן-אך-חשוב בהצלחה של Slack (הסוכנות שלו עיצבה את המוצר בתחילת הדרך). סיפור חמוד למען האמת. ואז אחד המפתחים הראשונים ב-Slack, ג'וני רוג'רס, הגיב לו עם משהו בסגנון של "כן, הסגול שהכנסתם התברר כצבע נהדר אבל בזה הסתכמה התרומה שלך למוצר שלנו", המשיך בהרבה הסתלבטויות של אחרים בסגנון "ב-2013 קיבלתי שיחה מג'ף בזוס". בקיצור, שמח. מה שבלט עבורי יותר מכל הוא שלוות הנפש של אנדרו, לא אדם שליו במיוחד, אל מול הביקורת שהוטחה בו. בעיקר מעיד על מעמדו של ג'וני בתעשייה כנראה.

יצא קצת ארוך הפעם. אהבתם?

החיים יפים,

ערן

נ.ב – השקתי ניוזלטר

מרכז הכובד של הבלוג עבר לאחרונה לניוזלטר. מדי מספר שבועות אני שולח ליותר מ-1,000 מנויים ומנויות סיכום קצר של האירועים המעניינים שקרו בעולם הטק, פלוס פרשנות שלי. הירשמו כאן כדי לקבל אותו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *