תהיו כמו רון.
מעט אחרי ה-7 באוקטובר, שתי דמויות פרצו לחיינו והפכו, בעזרת הרשתות החברתיות ופירס מורגן, לשמות שכמעט כל בית בישראל הכיר: רון דרמר ואיילון לוי. הראשון שר בממשלה, השני עובד במשרד החוץ – ושניהם, יחד עם עינת וילף, נחשבו לנציגי ההסברה הכי טובים של מדינת ישראל בתקופה קשה מאוד.
במרוצת הזמן איילון לוי התפוטר. ריב עם שרה, חוסר ממלכתיות, היו כל מיני שמועות. רון נשאר. עבר עוד זמן, ורון החל לספוג התקפות לא רק באולפנים אלא גם בבית, מצד אנשים שרצו למרר את היומיום שלו ושל משפחתו. והוא נשאר. איילון לוי, במקביל, המשיך להופיע על במות פודקאסטים – תמיד מייצג את ישראל נאמנה, ופיתח חיבה מוזרה לציוצים על מכוניות שחונות על המדרכה בכיכר דיזנגוף. רון היה איש אמונו של ראש הממשלה בכל צומת החלטות מרכזית באחת התקופות הדרמטיות של מדינת ישראל.
הרבה יגידו שאין מה להשוות ביניהם, והאמת היא שניסיתי שלא, אבל מה לעשות – אצלי בראש המסע של שניהם נראה כמו משהו כזה:
(כן, ציירתי את זה בעצמי)
בשבועות האחרונים אני מנסה לחשב האם הגרף הזה מקרי או שיש בו משהו. לקחתי את כל החברים והקולגות שלי שאני מעריך את המסע שלהם בקריירה, כאלה שעשו אקזיטים/הנפקות/סקנדרי גדול/סתם הצליחו, חלקם CFO, חלקם פאונדרים וחלקם "סתם" שכירים בכירים (ושכירות!!) – כולם ללא יוצא מהכלל חוו לפחות רגע קשה אחד בקדנציה. הרוב הגדול חוו יותר. ויותר חשוב מכך: אצל כולם, המסע לקח לפחות 5 שנים, לפעמים גם 10.
האם איילון היה מוביל את המשלחת של ישראל בקהיר אם היה נשאר? כנראה שלא. האם הוא יכול היה להיות ה-דמות שגם בעוד 20 שנה הציבור במדינה כולה היה זוכר? לדעתי כן. היה/יש לו את הסטאר קווליטי הזה. אבל הוא עזב כי לא הסתדר לו, ועכשיו הוא אימת החונים-על-מדרכה של אזור 1. ורון? גם עזב, אבל אחרי שהשיג את מה שהוא בא בשבילו.
לכן, בכל פעם שיוצא לי לעשות קפה עם מישהו שמתלבט לגבי הקריירה שלו – ב-90% מהמקרים ברירת המחדל שלי היא להמליץ להם להישאר. להמתין עוד קצת. להשאיר חותם. במילים אחרות: להיות כמו רון.
בחזרה לטק, כי מזה הניוזלטר עושה את הכסף שלו. כל הכסף.
שלושה פרקי פודקאסט שעשו הרבה רעש בחודש האחרון:
הראשון, והטרי מכולם, גאווין בייקר אצל Invest Like The Best. אוראל לוי סיכם אותו לא רע בעברית. כל הראיון טוב, כרגיל אצל פטריק או'שנסי, ממליץ להאזין עד ממש לסוף לחלק בו גאווין מספר על המסע התעסוקתי שלו.
השני, דילן פאטל האליל (אנליסט הסמי מספר 1 בפלנטה כרגע, שבנה תוך שנתיים חברת ייעוץ מפלצתית) ובן דודו דהרקש פאטל, ראיינו את מנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה. לא שסאטיה צריך את זה ממני, אבל יש לי טונות של כבוד אליו להיכנס לגוב האריות הזה. כן כן, מה ששמעתם. אין הרבה אנשים שגם מכירים את התעשייה לעומק כמו דילן, וגם מוכנים לשאול שאלות קשות במיקרופון פתוח מול אחד האנשים החזקים בעולם – התוצאה היא כמובן מעניינת לכל מאזין, אבל הסיבה שאני ממליץ על הפרק היא גם כדי ללמוד מסאטיה איך עונים ל-curveballs שדילן שולח אליו בכל שאלה.
והשלישי, על נושא שחביב עליי במיוחד – AI Rollups – ראיון עם מארק בארגאווה, שעומד בראש הקרן בגובה 1.5 מיליארד דולר שג'נרל קטליסט העמידה לתחום הזה בלבד. (בונוס למתעניינים בנושא: הטייק של a16z).
לא לטעות: כל השלושה עם פוזיציה. גאווין (וחבריו מ-Valor) מושקע בחברות של איילון ומספר סטארטאפים שבמקרה פותרים את הבעיות שהוא מעלה בראיון. סאטיה מנכל של חברה ציבורית די גדולה. בארגאווה כנראה יצטרך לגייס קרן נוספת ממש בקרוב כדי לממן את כל הרולאפים האלה. מבאס? במקרים כאלה אני בוחר להיזכר במילותיו של פרופ' רוני עופר על מודל ה-CAPM: "הוא כמו דמוקרטיה; לא מושלם, אבל הכי טוב שיש לנו."
האם מצבם של Knowledge Workers כמו כולנו דומה למצבם של סוסים לאחר המצאת המנוע? להם לפחות היו 120 שנה להתכונן… (כמדומני ציוץ ששותף על ידי שחר צפריר. לא סגור על זה).
ואם כבר שחר צפריר, הוא לא חושב ש-SaaS מת.
תוספת שלי: אם SaaS מת, איך זה שאנחנו שנתיים לתוך האירוע ו-Box עדיין מוכרת מיליארד דולר בשנה ב-80% רווחיות גולמית?
החשבון הכי טוב שאתם לא עוקבים אחריו הוא ללא ספק שלי. ואחריי, של דן גריי, שכותב על הון סיכון ומנקודת מבט אקדמית ולעיתים אף מתראיין לפודקאסטים. ממש כמוני (ב-2022).
ואם לא דן גריי, שהוא אירי אז לכו תדעו אם הוא בצד שלנו, אז ישנו אסקפיזם עם עומר אללי (האליל? חח) ושלושה (!!!) שרשורים על דיפנסטק בכלל ו-Anduril בפרט. המסקנה שעולה מהשרשורים ברורה: לבנות מכונת זמן ולהיות LP של פיטר ת'יל.
לשמוע את דן שיפטן זה תמיד נחמד, אז בוודאי כשהוא מסכם את מלחמת חרבות ברזל ונמצא עם הפנים קדימה, הפעם אצל גדי טאוב (שמתגלה כאחלה מראיין, שנותן למרואיינים שלו להשלים את דבריהם. חוויה מרעננת למאזיני גיקונומי. ראם שרמן עדיין אליל!). ספוטיפיי, אפל, יוטיוב
שיהיה אחלה שבוע, וזיכרו – מי שאוהב לשלם פי 4 עבור קומודיטי בוחר ב-Intralinks,
ערן